אתגר הנשימה וטיפולי שיאצו
קליניקה בבוקר שישי של "אחרי החגים" – שני טיפולי הבוקר התרכזו בעניין דומה כביכול – "בעיות נשימה".
אך לכל טיפול היה אופי וכוונה אחרת. לעיני המתבונן מבחוץ, שני טיפולים, שניהם שיאצו – מגע, לחיצות, מתיחות, הנעת מפרקים. מה כבר יכול להיות כל כך שונה?
הכל מתחיל בצורך של המטופל מהטיפול, באבחנה של המקרה לעומק, בדיוק ובהתאמה של הלחיצות – המיקום שלהן, העוצמה והאופן כדי לחולל שינוי והכי חשוב, לאפשר הטבה במצב.
אז נחזור לבוקר הזה, קושי נשימה אמרנו. אבל קושי נשימה זה לא מספיק. אני תמיד מנסה לבדוק ולהבין על רקע מה הגיע פתאום קושי לנשום. איך הנשימה מתאפיינת? האם בקושי להכניס אוויר? האם בנשימה שטחית וקצרה?
מתי החל הקושי ולמה הוא קשור? מה מקל עליו? רק לאחר בדיקה מעמיקה ביחד עם המטופל, יש לי את הרקע שאליו אפשר לצקת טיפול מדוייק יותר.
"אני לא נושמת!"
זה היה משפט הפתיחה של המטופלת הראשונה היום. היא אפילו קצת כועסת על עצמה על כך… היא חזקה וממוקדת ובעיית הנשימה "מפריעה" לה להתקדם קדימה. מטופלת שניה נכנסת ובקול חלוש וצרוד ובקושי יוצא אוויר אומרת "אני כבר ככה כמה ימים…" גמורה, עייפה, מותשת.
במקרה אחד, משהו לא מאפשר זרימה באיזור הסרעפת, ברפואה סינית נתייחס לכך כאנרגיית כבד תקועה. זה דורש הנעה.
ובמקרה השני, יש חוסר באנרגיה ובנוזלים ועל רקע כך נוצרו יובש וחום שמייצרים
אלרגיות קשות ובעיות נשימה. גם כאן נרצה להכניס תנועה, אבל בעדינות ורגישות גדולה הרבה יותר מכיוון שהמשאבים האנרגטיים של המטופלת גם ככה דלים מאוד.
בטיפול הראשון, במטרה להניע ולהזרים את הדם לכיוון הבטן ולגרום לסרעפת להתחיל לנוע, עבדנו הרבה על תנועת רגליים.
היה לי חשוב גם לחזק אותה מכיוון שבדיוק יצאה ממחלה ארוכה מלווה בשיעול וחום.
איזור חוליות הגב המרכזי הקשור לסרעפת היווה נקודה עוצמתית לעבודה.
הטיפול השני התמקד בהנעה עדינה יותר, בחיזוק הyin (המערכת המזינה והמקררת של הגוף) ובהוצאת חום על ידי נקודות לחיצה שמתאימות לכך. גם למנח הגוף במהלך הטיפול יש כאן חשיבות גדולה. בשני המקרים היה מתאים יותר לטפל במנחי צד ובשכיבה על הגב ולא על הבטן. כשסיימנו, היתה לה הרבה יותר אנרגיה, הדיבור הפך חזק ונמרץ יותר 🙂
זיכרון, עצב ונשימה
לפעמים אנחנו מתייחסים לנשימה כמובנת מאליה, עד אשר היא קצת משתבשת ואז אנו נזכרים כמה היא חשובה. בטיפולים חוזר שוב ושוב עניין הנשימה, לאן נכנס ומכוון האוויר, מהיכן נושמים (מהנחיריים או מהפה), באיזה אופן מוציאים אוויר – מהפה, מהאף, בפה פתוח? בנשיפת צליל? לכל בחירה כזאת יש משמעות והשפעה על הגוף וברגע שמתחילים לחקור ולהכיר אותה, נפתח עולם חדש של יכולות ריפוי.
בשני הטיפולים, דיברנו על כל כך הרבה דברים שאפילו לא שאלתי איך עוברים עליהן ימי הזיכרון שאנו נמצאים בעיצומם.. החודש הזה מלווה בכל כך הרבה עצב ועצב הוא הרגש אשר מחליש את הריאות ופוגע בתפקוד שלהן יותר מכל. כשאנו עצובים מאוד, בית החזה נסגר, הגב מתעגל, הסרעפת נדחקת כלפי מעלה ומקשה מאוד על הנשימה. אנו נוטים לעשות תנועה של התכנסות
והתכדרות פנימה ובכך, לאוויר קשה יותר להיכנס לריאות.
מה אפשר לעשות?
תיפוף קל על איזור בית החזה או הגב העליון לשחרור וניקוי ליחה, מתיחה טובה של הידים שלובות מאחורי הגב, על מנת לפתוח את בית החזה – תרגיל מתאים כאן. אפשר לשכב על הגב עם כרית מתחת לאיזור הגב העליון כך שבית החזה נפתח (זהירות לסובלים מבעיות גב, זו תנועה די חזקה).
במקרים של שיעול יבש, כדאי להפעיל בחדר מכשיר אדים קרים ולשתות מיץ או לפתן אגסים. וכמובן, תשומת לב לנשימה, עם עדיפות לנשימה דרך האף.
מעניין ומלמד! בהצלחה!